וילונות מעוצבים לא מהיום

עוד לפני שהייתה הסקה מרכזית ומיזוג אוויר, אנשים תמיד יכלו לבחור באור במקום חום.

וילונות מעוצבים מסוג זה או אחר שימשו כדי להגדיר מרחב חיים וליצור חלל של פרטיות.

וילונות בעיצוב חייתי

הווילונות הראשונים היו עשויים מעורות של בעלי חיים שהונחו על פתחי הדלתות, והיו מודבקים על ידי קרסים, בכדי להסתיר  לעטוף היטב את המציאות הפנימית כלפי חוץ.

עם התקדמות בייצור טקסטיל, אריגה וצביעה, האבולוציה של מוצרי טקסטיל ביתי (בעיקר פריטים המיועדים לחימום, כגון וילונות, שטיחים, שמיכות ושטיחי מיטה ) צעדו יד ביד יחד עם ההתפתחויות בייצור בגדים.

התפתחות בעיצוב הטקסטיל

טקסטיל מוקדם היה פשתן וכותנה, זכה לשימוש ראשון במצרים העתיקה, ואחריו באו צמר וכותנה, ומאוחר יותר משי. בתרבויות העתיקות של המזרח בפרס, הודו וסין היה ייצור טקסטיל המוני והשתמשו בו כדי לכסות את הפתחים ולייצר חדרים נפרדים.

רעיונות אלה לקחו הרבה שנים כדי להיות מועברים לבתים אירופיים ואמריקאים. סחר שהתפתח עם התרבויות העתיקות הללו בתקופת מסעי הצלב הביא דוגמאות של בדים ארוגים היטב לאירופה, שהועמסו על ספינות יחד עם תבלינים וחידושים אחרים, או עברו בנתיב יבשתי לאורך נתיבי מסחר בדרך המשי.

במשך מאות השנים, אזורי ייצור טקסטיל באיטליה, צרפת, הולנד ובריטניה הפכו ידועים בייצור משי, פשתן, כותנה וצמר בהשראת האוצרות של המזרח.

הטכנולוגיה שוכללה על מנת להתאים לייצור ההמוני המערבי של בדים צמוד לפיתוח של מכונות סביב 1840, שהחליפו את הפריטים בעבודת יד. אותן המכונות סיפקו בגדים מוכנים לאופנה שעד אותו הזמן הייתה שמורה רק לעשירים מאוד.

החל מ-1850, טקסטיל הבית הפך זמין למעמד הבינוני המתעורר, אשר ביקש עזרה וייעוץ דקורטיביים מחנויות וילונות, מעצבי פנים ואדריכלים.

השתלבות וילונות התחרה

וילונות תחרה, שהפכו "וילונות נטו" או "וילונות טהורים" , הפכו למוצר מקובל בכל בית במטרה לשמור על פרטיות, בערים שגדלו צפופות יותר ויותר, עם בתים קרובים זה לזה.

לסגנונות אדריכליים היה דרוש עיצוב חלון ואחריו בא בצמוד עיצוב וילון - בשלב זה עם מוצר משוכלל ומצועצע יותר, וילונות מעוצבים הפכו לצו האופנה והחלו להיות חלק מעיצוב בית יוקרתי וסמל מעמד.

מה שקודם היה ניתן לראות רק בארמונות מפוארים כמו וורסאי וטודור, הפך להיות מוצר, יוקרתי אומנם, אך נפוץ בעיקר בקרב המעמד הבורגני.